בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון 12 פרקים

בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון י׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון ט׳:י״ד בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון י״ב:ג׳ »

7 משנה תורה, הלכות נזקי ממון פתח ↗

שׁוֹר שֶׁהוּא טְרֵפָה שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ אוֹ שֶׁהָיָה הַשּׁוֹר שֶׁל אָדָם טְרֵפָה אֵינוֹ נִסְקָל שֶׁנֶּאֱמַר שמות כא כט "וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. וְכֵיוָן שֶׁבְּעָלָיו כְּמֵת הֵם חֲשׁוּבִים וְאֵינָן צְרִיכִין מִיתָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר:

7 סנהדרין פתח ↗

מַאי ״זָכָה״? זָכָה לַשָּׁמַיִם. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: אֶחָד שׁוֹר שֶׁהֵמִית וְאֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁהֵמִיתוּ – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוֹר שֶׁהֵמִית – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּשְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁהֵמִיתוּ – כׇּל הַקּוֹדֵם לְהוֹרְגָן זָכָה בָּהֶן לַשָּׁמַיִם.

10 משנה תורה, הלכות נזקי ממון פתח ↗

הָיָה מוּעָד לִפּל עַל בְּנֵי הָאָדָם בְּבוֹרוֹת וְרָאָה יָרָק בַּבּוֹר וְנָפַל לַבּוֹר בִּשְׁבִיל הַיָּרָק וְהָיָה שָׁם אָדָם וּמֵת. אוֹ שֶׁהָיָה מוּעָד לְהִתְחַכֵּךְ בַּכְּתָלִים וּלְהַפִּיל עַל בְּנֵי אָדָם וְנִתְחַכֵּךְ בַּכֹּתֶל לַהֲנָאָתוֹ וְנָפַל עַל אָדָם וּמֵת מֵחֲמַת חִכּוּכוֹ. הַשּׁוֹר פָּטוּר מִמִּיתָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָמִית וְהַבְּעָלִים חַיָּבִין בְּכֹפֶר שֶׁהֲרֵי זֶה מוּעָד לִפּל בְּבוֹרוֹת עַל בְּנֵי אָדָם אוֹ לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם הַכְּתָלִים. וְהֵיאַךְ יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְחַכֵּךְ לַהֲנָאָתוֹ. כְּשֶׁנִּתְחַכֵּךְ לְאַחַר שֶׁהִפִּיל וְהֵמִית:

1 מגיד משנה: ובערת לא כתיב אלא באדם. נ"ב ע' חולין קל"ט ע"א דאמר שם על עוף אחד אלא דלא גמר דיניה ובעי לאתויי לבי דינא לקיומי ביה ובערת הרע מקרבך וע' ס' מעין החכמה וע"ע ב"ק דף צ"א ע"ב דאמר שם בשור העומד להריגה אנא בעינא למיעבד הא מצוה כו' וסנהדרין דף ט"ו ע"ב דאמר שם ושאר בהמה וחי' שהמיתו כל הקודם להרגן זכה בהן לשמים. ופרש"י צדקה עשה:

1 בלחם משנה: קשה מה בא ללמדינו פשיטא כו'. נ"ב ע' תוס' דף מ"ד ע"א ד"ה הכא כו' ומועד דהכא ודלקמן לאו דוקא מועד בג' פעמים כו' ע"ש וכ"כ נימוקי יוסף פ' הפרה על מ"ש שם במועד ליפול כו' דחזא ירקא כו':

« בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון ט׳:י״ד בן אריה על משנה תורה, הלכות נזקי ממון י״ב:ג׳ »